לירון שיינקמן - משרד עורכי דין וגישור | מה ההבדל בין גישור מוצלח לגישור כושל ?
17124
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-17124,single-format-standard,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-10.0,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

מה ההבדל בין גישור מוצלח לגישור כושל ?

מרבית הזוגות שמגיעים אלי לגישור מצליחים, כעבור תקופת זמן שנעה בין חודשיים לשלושה (תלוי בקצב שלהם), להגיע להסכם חתום, לאשר אותו בביהמ"ש ולאחר מכן לבצע את הליך הגט בבית הדין הרבני ולצאת לדרכם החדשה. אולם, לצערי, ישנם זוגות מעטים שיתחילו את הגישור ולא יסיימו אותו בהצלחה, אלא ימצאו את עצמם מנהלים מאבקים ארוכים ומתישים בביהמ"ש ובית הדין.

עם השנים נוכחתי לגלות, כי ההבדל המהותי בין גישור מוצלח לבין גישור כושל טמון בעיקר בעמדה הרגשית של הצדדים כלפיי הגירושין וכפועל יוצא מכך, במוטיבציה שלהם להגיע להסכמות. כאשר שני הצדדים בשלים לגירושין (ולו באופן יחסי / חלקי), פונים לגישור מיוזמתם ומרצונם, עם מוטיבציה חזקה להגיע להסכמות ולהימנע מהליכים משפטיים הדרך להסכם תהיה קצרה ומהירה. אולם, כאשר בני הזוג או מי מהם משתתפים בהליך "בעל כורכם", מבלי שיש להם רצון אמיתי וכנה לעבור תהליך, לשתף, להקשיב, להבין את הצד השני ולשתף פעולה לקראת הגירושין, סביר להניח כי הגישור לא יישא פרי.

מיכל (שם בדוי) פנתה אלי לפני מספר חודשים, לאחר שהגישה הליך יישוב סכסוך עפ"י החוק החדש כנגד רביב בעלה (שם בדוי) והוא בלית ברירה, לאחר משיכות זמן והתלבטויות שארכו למעלה מחודש ימים, נאות לבוא לגישור. יצוין, כי מיכל היא זו שיזמה את הגירושין בעוד רביב אמנם לא התנגד לכך, אך גם לא היה שבע רצון מכך. למרות הסכמתו הפורמלית לגישור, רביב לא באמת רצה להתגרש וכפועל יוצא מכך גם לא ניסה באמת להגיע להסכם. הוא הגיע לגישור עם עמדות מוצקות ו"תכתיבים". הוא לא היה מוכן להתגמש או להתחשב בצרכים של מיכל. הוא שיתף איתי פעולה בצורה חלקית בלבד – דחה פגישות, עיכב המצאת מסמכים שביקשתי, לא ענה למיילים וכיוצ"ב. רביב הלך צעד קדימה ושני צעדים אחורה  והגישור לא התקדם, עד שלבסוף מיכל נואשה מהגישור, והחליטה לסיימו ולפנות לביהמ"ש.

אין לי ספק, שאם רביב היה נותן לגישור הזדמנות אמיתית ומגלה מוטיבציה גבוהה יותר ניתן היה להגיע להסכם בקלות יחסית. במקרים כמו אלו, ניתן לראות כיצד העמדה הרגשית של המגושר משפיעה באופן מהותי על אופן ניהול הגישור ועל תוצאותיו. מאחר ורביב לא חפץ בגירושין ו"נגרר" להליך הגישור בלית ברירה, המוטיבציה שלו להגיע לסיום מוצלח של הגישור היתה נמוכה.

לו רביב היה מכיר בכך, והיה מסכים לקבל, במקביל להליך הגישור, גם תמיכה רגשית, עמ"נ לעבד את הליך הגירושין ולהשלים עמו, אין לי ספק כי התוצאה היתה אחרת.

מניסיוני במרכז "להתגרש ולהישאר משפחה", אותו הקמתי עם אליה טל גבע, נוכחתי לגלות, כי ליווי רגשי משחרר מחסומים הנוגעים להליך הגישור, מאפשר לצדדים לנהל את המו"מ ממקום נקי מנקמנות וממאבקי כוחות, ובכך מאפשר שיח ענייני ומקדם ושיתוף פעולה.