03 נוב מזונות ילדים כאשר האמא מרוויחה יותר מהאבא

כשהאמא היא המפרנסת העיקרית – הדבר יבוא לידי ביטוי גם בגירושין

הם ישבו בחדר הגישור שלי. היא הייטקיסטית מצליחה, שעובדת באחת החברות הגדולות ומשתכרת משכורת גבוהה שכוללת גם בונוסים ומניות, והוא עובד מדינה שמשתכר משכורת ממוצעת. הם הסכימו שהילדים ישהו איתה 3 ימים בשבוע ואיתו יומיים בשבוע. מבחינתה, למרות הקריירה התובענית שלה, היא היתה ותמשיך להיות המטפלת העיקרית בילדים: היא זו שיושבת איתם על השיעורים והמבחנים ועומדת בקשר עם המורים, היא זו שלוקחת אותם לטיפולים ולרופאים והיא זו שנושאת בעיקר הטיפול בהם. כשהגענו לדבר על המזונות היא היתה בטוחה שבתור האם היא אמורה לקבל מזונות עבור הילדים מהאב. האב לעומתה הגיב בפליאה: "איך יכול להיות שהיא מרוויחה יותר ממני ואני אמור לשלם מזונות ? זה לא הוגן!"

אז מה דעתכם? מי צודק? במציאות הכלכלית של ימינו, יותר ויותר נשים עובדות מחוץ לבית ומשתכרות למחייתן.

כמגשרת לגירושין שעובדת עם הרבה זוגות, אני פוגשת לא פעם בני זוג שהכנסתם דומה או שווה, ובחלק מהמקרים הכנסת האשה אף גבוהה מזו של הבעל.

נשאלת השאלה מה הדין כאשר האם מרוויחה יותר מהאב? כיצד בתי המשפט מחלקים במקרים כאלו את נטל המזונות בין ההורים? ומה שונה, אם בכלל, בחדר הגישור.

הדין הישן – חובת האב לשאת במלוא המזונות

במשך עשרות שנים חלה בבתי המשפט גישה מסורתית, לפיה האב היה החייב הבלעדי (או העיקרי) במזונות ילדיו הקטינים. גם כאשר האם הרוויחה כמו האב, או אפילו יותר ממנו, החבות בצרכים ההכרחיים הוטלה על האב, מכוח הדין האישי – דתי החל עליו, ללא התחשבות ביחס ההכנסות או בזמני השהות.

ההשתתפות של האם במזונות הילדים באה לידי ביטוי בהשתתפות במימון הצרכים שאינם הכרחיים ("דיני צדקה") ובעיקר בתשלום מחצית מהוצאות החינוך והבריאות (שכונו "מחציות").

המקרים החריגים והנדירים שבהם חויבה אם לשלם לאב מזונות, היו מקרים שבהם הילדים גרו אך ורק אצל האב והיו נסיבות מיוחדות שהצדיקו חיוב כאמור.

מצב זה עורר ביקורת רבה בשל הפגיעה בעיקרון השוויון המגדרי, ויצר במקרים רבים עיוות וחוסר צדק.

השינוי בפסיקה בבע"מ 919/15

בשנת 2017 חלה "רעידת אדמה" משפטית בתחום המזונות, עם פרסומו של פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נגד פלונית, שבו נקבעה גישה שוויונית יותר, המתחשבת גם ביכולות הכלכליות של האם וגם בחלוקת זמני השהות.

בפסק דין זה, בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה, לפיה כאשר מדובר בילדים מעל לגיל 6, אשר מצויים במשמורת משותפת או כמעט משותפת, חובת המזונות תתחלק בין ההורים באופן יחסי להכנסותיהם וליחס זמני השהות.

השלכות פסק הדין – שוויון מגדרי והוגנות כלכלית

בעקבות פסק הדין, בתי המשפט לענייני משפחה נדרשו לאמץ מודל חדש לחישוב המזונות, הכולל חישוב וניתוח של ההכנסה הפנויה של כל אחד מההורים, בחינת יחס ההכנסות, בחינת גובה ההוצאות החודשיות של הילדים (תוך אבחנה בין הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות, כולל הוצאות חריגות) ובחינת יחס זמני השהות. יצוין, כי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 הורחבה והוחלה גם על מקרים שבהם הילדים אינם מצויים בהסדר של משמורת משותפת (כאשר במאמר מוסגר אציין, שמאז מונח ה"משמורת" בוטל, וכיום אנו מדברים על "אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים).

כתוצאה מכך, במקרים שבהם הכנסת ההורים הינה שווה או דומה, והילדים שוהים בצורה שווה אצל כל אחד מההורים, לא מועבר סכום מזונות מהורה אחד לאחר, אלא כל אחד מההורים נושא בהוצאות תלויות השהות של הילדים בביתו, ללא התחשבנות, ואילו ההוצאות שאינן תלויות שהות (כולל ההוצאות החריגות) מתחלקות בין ההורים בחלקים שווים ביניהם.

לעומת זאת, כאשר קיים פער משמעותי בהכנסות ההורים ו/או בזמני השהות, סביר להניח שייקבע, כי הורה אחד ישלם מזונות להורה האחר, והקביעה אינה מגדרית.

כלומר, במקרים שבהם האם מרוויחה יותר מהאב ייתכן בהחלט שהאם היא זו שתשלם לאב מזונות. יחד עם זאת, יש הסבורים שהיישום בשטח עדיין זהיר מדי, ובתי המשפט לא תמיד מיישמים במלואה את ההלכה, גם אם האם מרוויחה משמעותית יותר.

כמו כן, ההלכה שנקבעה בביהמ"ש העליון אינה מחייבת את בתי הדין הרבניים, אשר ממשיכים לפסוק את המזונות לפי הדין העברי הלכתי, ולהטיל את עיקר החיוב על האב (אם כי בחלק מבתי הדין הרבניים האזוריים ניתן לראות גישה פרגמטית אשר מפחיתה את חיוב האב). בכך נוצר שוני מהותי בתוצאת ההתדיינות בבית הדין הרבני לעומת בית המשפט האזרחי.

חלוקת נטל המזונות בהליך הגישור

בעוד שבבתי המשפט חישוב המזונות נעשה לרוב בצורה נוקשה של חישוב אריתמטי (עם מתן שיקול דעת לביהמ"ש בהתאם לנסיבות המקרה), תהליך הגישור מאפשר לבני הזוג להגיע להסכמות בנושא המזונות באמצעות שיח המבוסס על הבנת הצרכים, האפשרויות והתזרים של כל אחד מהצדדים, ללא הזדקקות לנוסחאות קשיחות. כמו כן, הליך הגישור מאפשר לנו להתמודד בגמישות ובדרכים יצירתיות עם סוגיות מורכבות כגון אי ודאות בעניין גובה ההכנסות, שינויים בהיקף ההכנסות, שינויים בגובה הצרכים, ילדים ו/או הורים עם צרכים מיוחדים וכיוצ"ב סוגיות מורכבות.

בגישור נבין תחילה מה היקף ההוצאות של התא המשפחתי, עם התמקדות בצרכי הילדים. נברר לעומק באמצעות תלושים, דוחות ומסמכים נוספים מהי הכנסתו של כל אחד מההורים, כולל פוטנציאל ההשתכרות העתידי, ומהן ההוצאות העיקריות של כל הורה (הוצאות המדור – שכירות/ משכנתא והוצאות אחזקת דירה). נברר מהי ההכנסה הפנויה של כל אחד מההורים ואיך נראה התזרים החודשי שלו, נסכם את זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, ובהתאם לכך נדון באופן חלוקת צרכי הילדים בין ההורים, בצורה הוגנת, שתאפשר לכל אחד מההורים לחיות ולהתקיים בכבוד. כמו כן, נדון בגישור במנגנון המתאים להורים לצורך תשלום צרכי הילדים: תשלום מזונות מהורה אחד לאחר ו/או חשבון משותף שממנו ישולמו הוצאות הילדים ו/או מנגנון של "הורה מרכז", או כל מנגנון אחר שמתאים לאותם צדדים.

בחלק מהמקרים בגישור, בני הזוג בוחרים להתייחס לכל הילדים באופן זהה, ללא האבחנה הנהוגה בבתי המשפט בין ילדים מתחת לגיל 6 (עליהם חל הדין הקודם) וילדים מעל לגיל 6 (עליהם חלה ההלכה החדשה).

במקרים שבהם האם מרוויחה יותר מהאב, במסגרת הגישור יעשה מאמץ למצוא פתרון הוגן המותאם לנסיבות המקרה. לדוגמא, ייתכן שהאם תיקח על עצמה חלק גבוה יותר מההוצאות שאינן תלויות שהות (לדוגמא – 60% מכלל ההוצאות או שתממן במלואם צרכים מסוימים כגון צרכי החינוך) ובמקרים מסוימים ייתכן שהיא גם תשלם מזונות לאב (במיוחד כשהילדים שוהים עימו חלק ניכר מהזמן) או שיבצעו חלוקה יצירתית ברכוש המשותף.

לעומת זאת, אם האם מרוויחה יותר מהאב אבל הילדים שוהים אצלה הרבה יותר מאשר אצל האב, או שלא ישולמו מזונות מאף צד לאף צד, או שהאב ישלם לאם מזונות, הכל תלוי בנסיבות המקרה הספציפי, במטרה לייצר הסכם הוגן, שיאפשר בטחון כלכלי לשני בני הזוג והילדים.